AI tools
Loading AI tools

כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) או כלי טיס מאויש מרחוק (כטמ"ם) הוא כלי טיס, בדרך כלל מטוס או רחפן רב-להב אשר אינו מאויש ומוטס מרחוק.

כלי טיס מאויש מרחוק
הרמס 450 של אלביט (עליון ימין)
MQ-9 ריפר, תוצרת ג'נרל אטומיקס (עליון שמאל)
RQ-8 פייר סקאוט מופעל על ידי הצי האמריקאי (תחתון ימין)
רחפן המשמש לצילום מהאוויר, פנטום 3 אדוונס תוצרת DJI (תחתון שמאל)
הגלובל הוק של נורת'רופ גראמן

בעבר שימשו מערכות אלו בעיקר לשימושים צבאיים, אך כיום נעשה בהם יותר ויותר שימוש גם ביישומים אזרחיים (משטרה, אבטחה, חקלאות, מיפוי, תשתיות, בקרת תנועה, מחקר ומדע).

הכטב"מים מבצעים משימות תצפית וסיור לאיסוף מודיעין חזותי ומודיעין אותות, הטעיה ודיכוי מערכי טילים, ציון מטרות לנשק מונחה, לוחמה אלקטרונית ותקיפה אווירית כירורגית. הם כוללים חימוש משוטט כגון רחפנים תוקפים רתם ומל"טים מתאבדים מסוג הארופ.[1]

במערכות המיועדות להפעלה צבאית לאדם יש חשיבות גבוהה בביצוע המשימה ובפיקוד על כלי הטיס לקבלת החלטות ואחריות, גם ברמה המשפטית. הכוונת ובקרת הכלי נעשית בדרך כלל על ידי מפעיל מרוחק או בצורה אוטונומית על ידי מערכת בקרה.

הדגם הידוע ביותר של כטמ"ם תקיפה הוא ה-RQ-1 פרדטור האמריקני, שנושא טילי אוויר-קרקע מונחים AGM-114 הלפייר. ה"פרדטור" השתתף בהצלחה בלחימה האמריקנית באפגניסטן ובעיראק. גם לישראל יש כטמ"מי תקיפה חמושים, דבר שהותר לפרסום רק ב-2022. הדגם המוכר ביותר שלה הוא הרמס 450 "זיק" שצויד במשגרי טילים.

שם כלי הטיס

בראשית ימיהם של כלי טיס אלה ניתן להם השם "מטוס זעיר ללא טייס" – מזל"ט, לדגמים קטנים בעלי יישומים מוגבלים, והשם "מטוס ללא טייס" – מל"ט, לדגמים גדולים יותר, המסוגלים לשאת חימוש כבד ומערכות מודיעין מתוחכמות.[2]

במחצית שנות ה-90 של המאה ה-20, שונה השם ל"כלי טיס בלתי מאויש" – כטב"ם, שם המשקף את העובדה שכלי הטיס כוללים גם כאלה שאינם בצורת מטוס.[2]

משנת 2016 מכונה הכטב"ם בחיל האוויר הישראלי "כלי טיס מאויש מרחוק" – כטמ"ם,[2][3] שם שהוצע לראשונה בשנת 2012 על ידי אלון אונגר, ונועד לשקף את העובדה שפעולתם של כלי הטיס אינה אוטונומית ובלתי מאוישת, אלא יש אדם האחראי ישירות על הטסתם וביצוע משימתם – בפרט במערכות המבצעות משימות צבאיות. אגף הדרכה, גוף בצה"ל שבין היתר אחראי על השפה בצבא, התנגד בתחילה לשם כטמ"ם בטענה שכלי מאויש משמעותו שיש בתוכו אדם, כך ש"מאויש מרחוק" הוא אוקסימורון.[2] אחרים הציעו לפרש את כטמ"ם כ"כלי טיס מוטס מרחוק".[4][5]

שינוי זה התקיים בהלימה לתפישת האחריות על הטסת מערכות מאוישות מרחוק כפי שבאה לידי ביטוי על ידי הצבא האמריקאי (RPA Vs Operator) וגישת הארגון הבין-לאומי לתעופה אזרחית ICAO. עם שינוי השם בחיל האוויר לכטמ"ם, עודכנו שמות המקצועות בחיל מ"מטיס" – האחראי על הטסת המטוס ו"מפענח" – האחראי על הפעלת המטע"ד ופענוח החוזי, ל"מפעיל" המבצע את משימת ההטסה ומשימת הפענוח. המונח "מפקד משימה", המקביל בעולם התעופה למושג "Pilot In Command" נותר בעינו.

מבנה מערכת

מערכת של כלי בלתי מאויש מורכבת מארבעה מרכיבים עיקריים:

  • פלטפורמה, או כלי הטיס במקרה של כטב"ם. הפלטפורמה כוללת גוף, מנוע, מערכות בקרה וניווט, חיישנים לניטור עצמי ומערכות היגוי והפעלת הגאים.
  • מטען ייעודי (מטע"ד), שהוא סט האמצעים בעזרתם מתבצעת המשימה, למשל מצלמה אלקטרואופטית. המטען הייעודי נישא בפלטפורמה ומקבל ממנה שירותים כמו העברת פקודות מהקרקע, אספקת חשמל ותנאי סביבה.
  • מערכת תקשורת, המורכבת ממקטע מוטס וממקטע קרקעי. מערכת התקשורת אחראית להעברת פיקוד מהמפעיל הקרקעי לפלטפורמה ולמטע"ד ולהחזרת תוצרי המטע"ד (למשל: תמונה או וידאו) וסטאטוס טכני של הפלטפורמה ושל המטע"ד.
  • תחנת הפעלה, המכילה מערכות מחשוב ומידע, שמאפשרות למפעיל אנושי לשלוט בפלטפורמה ובמטע"ד ולראות את דיווחי כלי הטיס והמטע"ד ואת תוצרי המטע"ד.

יתרונות וחסרונות תצורת הכטב"ם

לכטב"ם כמה יתרונות מובהקים על פני מטוס מאויש המבצע משימה דומה:

  • יכולת לפעול במשימות הנמשכות זמן רב ואף ימים אחדים, כאשר משך הפעלת הכטב"ם מוגבל בפועל רק על ידי הצורך בתדלוק או לטיפול תחזוקה. מעבר לכך, את מפעיל הכטב"ם, הנמצא על הקרקע, ניתן להחליף מדי שעות אחדות ובכך לאפשר ביצוע רציף ויעיל של המשימה. זאת בניגוד לצורך להחזיר מטוס מאויש לבסיסו, כדי להחליף את הצוות הקודם בצוות רענן.
  • יכולת לפעול באזורים בעלי רמת סיכון גבוהה, כגון אזורים בהם כלי הטיס חשוף לאש נ"מ או לקרינה רדיואקטיבית, מבלי לסכן צוות אנושי. הנזק מאובדן כטב"ם נמוך מהנזק שבאובדן מטוס מאויש, הן משום שבכטב"ם אין חשש לחיי הטייס, והן משום שעלותו של כטב"ם נמוכה מעלותו של מטוס המיועד לביצוע משימה דומה.
  • עלות הכטמ"ם נמוכה לרוב בהשוואה לכלי טיס מקביל. זה מושג הודות לסיבות הבאות:
    1. בכטמ״ם לא נדרשות מערכות מסוימות התומכות בטייס (למשל – מערכת חמצן והפלטה).
    2. דרישות האמינות של מערכות הכטמ"ם נמוכות מאלו של מערכות מקבילות במטוסים מאוישים מה שדורש מערכות פחות קשיחות ותוכנית ניסוי והסמכה קצרה יותר שתורמים למחיר נמוך יותר.
    3. במטוסים מאוישים יש אנשי צוות ולכן יש לבנות גוף מטוס שיתאים לתאי טייסים והנוסעים ולכן הגודל המינימלי הדרוש למטוס מאויש גדול ומורכב יותר ומחיר הייצור גדול בהתאם. מצד שני, לכטב"ם מערכות ייחודיות (תקשורות עם עמדת הטייס, מחשב הטסה וכדומה) מה שמייקר את מחירן ביחס לפלטפורמה מאוישת מקבילה.
  • יכולת שרידות גבוהה יותר. מאחר שבניגוד למטוס מאויש, העמוס במערכות למיגון ושהיית הטייס, הכטב"ם נושא אך ורק את מערכות המודיעין והתקיפה הנחוצות לביצוע משימותיו, הרי שעבור אותה המשימה ניתן לבנות אותו בגודל ובמשקל קטנים יותר. יתרון זה מביא לכך שלכטב"ם שטח חתך מכ"ם קטן יותר ומכאן שהוא קשה יותר לגילוי ועקיבה על ידי מערכות יירוט. בנוסף לכך, היעדרו של טייס אנושי מאפשר לתכנן את הכטב"ם כך שיוכל לבצע תמרונים חדים יותר, בעומסי תאוצה גדולים יותר, ובכך להגדיל את יכולתו להתחמק מיירוט.
  • יכולת פעולה בשטח מיוער ובתוך מבנים. מאחר שניתן לתכנן כטב"ם בגודל קטן ובמבנה גמיש יותר, הרי שכלי טיס אלה יכולים לפעול גם בסביבה מיוערת ובתוך בניינים.
  • שדרוג מערכות הקשורות בכטב"ם מהיר במידה ניכרת משדרוג מערכותיו של מטוס מאויש, בין השאר משום שחלק ניכר ממערכות השליטה בכטב"ם ועיבוד הנתונים שהוא משדר נמצא על הקרקע, בצד המפעיל, ולכן איננו נדרש לעמוד בתקני טיסה מחמירים, כגון עמידות בתנאי תאוצה חזקים או טמפרטורות קיצוניות.
  • יכולת המראה ונחיתה במקומות ובאופנים שבהם מטוס מאויש לא יכול לפעול. עקב גודלו ומשקלו הקטן יותר, ועקב יכולתו לעמוד בתנאי תאוצה גדולים יותר, יכול הכטב"ם להמריא ולנחות במקומות ובשיטות שאינן מעשיות עבור מטוס מאויש. לדוגמה, ישנם כטב"מים המשוגרים לאוויר מעל מסילה קצרה, תוך האצה על ידי רקטה, מבלי להזדקק כלל למסלול המראה. דוגמה נוספת היא כטב"מים המסוגלים לנחות בשדה פתוח תוך שימוש במצנח, מבלי להזדקק למסלול נחיתה. דבר נוסף שהחל להיות מיושם בשנים האחרונות עקב יתרון זה ואחר, הוא נושאת כטב"מים מתפקדת כנושאת מטוסים קטנה בעבור מדינות שלא יכולות להרשות לעצמן כלי יקר זה.

לצד היתרונות שבתצורת הכטב"ם, לכלי טיס בלתי מאויש יש גם מגבלות:

  • תלות בשליטה מרחוק. רוב הכטב"מים מחייבים שליטה מרחוק והעברה "אחורה" של המידע שהם אוספים. משימות רבות מחייבות שמירה על קשר רדיו דו-כיווני, בין מפעיל אנושי ובין הכטב"ם. הצורך בקשר רדיו רצוף מהווה נקודת תורפה בהפעלת הכטב"ם, ועלול לסבול מהפרעות טבעיות, ושיבוש מכוון.[6]
  • תלות ברשתות תקשורת ומתקני תקשורת. לחלק מהכטב"מים יכולת לפעול בטווחים רחוקים. כדי לקיים קשר בין הכטב"ם והמפעיל, נדרשת לרוב הסתמכות על מתקני תקשורת – בדרך כלל קרקעיים, אוויריים, או לווייניים. תשתית זו יכולה להיות יקרה, ומהווה מקור נוסף לכשלים.
  • ללא אנשי צוות, כטב"ם מתאים פחות למשימות שבהן נדרשת גמישות ויכולת אלתור, כמו משימות איתור והצלה. בעוד שמסוק הנושא צוות רפואי מסוגל לאתר נפגעים, להגיש להם עזרה רפואית, ולפנותם לנקודת איסוף או לבית חולים, כטב"ם מתאים למשימת האיתור, אבל אינו מועיל במשימות הגשת עזרה ופינוי.
  • יכולת המפעילים לתקן תקלות מרחוק מוגבלת ביותר, ולעיתים קרובות מסתכמת באפשרות להפעיל השמדה עצמית, כדי למנוע מטכנולוגיה או מידע רגישים ליפול בידי האויב.

ברוב המשימות המוטלות על פלטפורמות אוויריות, עולים היתרונות על החסרונות. מעבר לכך, פיתוח של מערכות שליטה אוטומטיות מתקדמות הופכות את ההטסה לפשוטה יותר ונגישה, ללא צורך בהכשרה ארוכה ויקרה של טייסים. בנוסף, פיתוח מערכות קטנות ויעילות יותר הופך את הכטב"מים לקטנים ואמינים יותר. עובדות אלה מובילות למגמה הולכת ומתחזקת של העדפת שימוש בכטב"מים על פני מטוסים מאוישים. ההערכה בענף התעופה הצבאית היא שמטוס הקרב האמריקאי F-35, שנכנס לשירות מבצעי באמצע העשור השני של המאה ה-21, יהיה מטוס הקרב המאויש האחרון לפיתוח.[7] עם זאת, גורמים אחרים בענף מעריכים כי כל עוד חילות האוויר נשלטים על ידי טייסי קרב, משימות מבצעיות בעדיפות ראשונה יבוצעו על ידי מטוסי קרב מאוישים.

סוגי כטב"מים

כלי טיס בלתי מאוישים ניתנים לסיווג במספר שיטות.

סיווג על פי סוג כלי הטיס

Thumb
מיני-כטב"ם מסוג "דזרט הוק".
  • מל"ט (מטוס ללא טייס) – כלי טיס בלתי מאויש בעל כנף קבועה בדומה למטוס.
  • מסל"ט (מסוק ללא טייס) – כלי טיס בלתי מאויש בעל כנף סובבת בדומה למסוק. בשנים האחרונות הוחל בפיתוח כלי טיס אלה לאור ההתפתחויות בתחום מערכות הבקרה והטיס של מסוקים.
  • רחפן (מוגדר בתקנות הטייס, בישראל, כ"רב-להב") – כלי טיס בלתי מאויש, אשר מסוגל לרחף באוויר בדומה למסוק, אולם בעל מבנה אווירודינמי שונה.
  • eVTOL – כלי טיס שמקור האנרגיה שלו חשמלי והוא ממריא ונוחת אנכית. בדרך כלל, הכוונה לכלי טיס שהוא רב-להב ויש לו גם כנף קבועה שמשמשת כמשטח העילוי העיקרי, בשלב השיוט.

סיווג על פי גודל כלי הטיס

  • מיני-כטב"ם (לרוב נקרא בעברית "מזל"ט" – מטוס זעיר ללא טייס) – כטב"ם שמוטת הכנפיים שלו היא בדרך כלל עד מטר, ומשקל ההמראה שלו בסדרי גודל של עשרות קילוגרמים.
  • מיקרו-כטב"ם – כטב"ם המוגדר (על פי הגדרות משרד ההגנה האמריקאי) כבעל מוטת כנף קטנה מ-15 ס"מ. מיקרו-כטב"מים הם תחום מחקר מתפתח בשנים האחרונות לאור השיפור במזעור מערכות אלקטרוניות ומכניות.

אם לא נעשה שימוש במונחים של מיקרו – או מיני – בדרך כלל מדובר על כלי-טיס במשקל המראה של מאות קילוגרמים ומעלה.

סיווג על פי גובה ומשך שהייה באוויר

Thumb
הרמס 900 בטיסה משותפת עם הרמס 450, כל אחד מכלי הטיס מיועד למשימות בגובה ומשך שהייה שונה

לעיתים נעשה שימוש במונחים הבאים:

  • MALE – Medium Altitude Long Endurance, לתיאור כלי טיס בעל יכולת טיסה בגובה בינוני, כלומר 20–40 אלף רגל ועל משך שהייה ממושך של 15 שעות ומעלה.
  • HALE – High Altitude Long Endurance, מתאר כלי טיס בעלי יכולת טיסה בגובה רב, כלומר מעל 40 אלף רגל ומשך שהייה של 15 שעות ומעלה.

רוב כלי הטיס הבלתי מאוישים אינם טסים בגבהים אלה, ולכן נעשה שימוש במונחים אלה להדגיש את ייחודם של המטוסים שכן מגיעים לגובה זה, הכלולים בשם הכולל High Altitude Platforms וכוללים גם בלוני תצפית לרום גבוה.

סיווג על פי סוג המשימה

  • כטב"ם טקטי – כטב"ם (בדרך כלל קטן) המשמש למשימות בדרג הטקטי. כלומר, דרג המסגרות הלוחמות הקטנות, הנמצאות במגע עם האויב.
  • כטב"ם מטרה – כטב"ם המשמש לאימון ולניסוי מערכות נשק נגד מטוסים.
  • כטב"ם מחקר – כטב"ם המשמש למחקר של מערכות נוספות, בדרך כלל לגופים אקדמיים וגופי פיתוח.
  • כטב"ם מודיעין – כטב"ם המשמש לאיסוף מודיעין ובפרט מודיעין קרבי, אחת המשימות הקלאסיות של כלי טיס בלתי מאוישים.
  • כטב"ם תצפית (מכונה גם "כטב"ם סיור") – כטב"ם המצויד במצלמה ובמצלמת וידאו ומיועד לסרוק ולצלם שטחים נרחבים, בדרך כלל מגובה רב. כטב"מים כאלו משמשים לצורכי אבטחה, שמירה על הגבולות, אכיפת חוק, בקרת תנועה ועוד.
  • כטב"ם צילום – כטב"ם קטן, בדרך כלל בתצורת רחפן, המצויד במצלמה או מצלמת וידאו. בשונה מכטב"ם תצפית, כטב"ם צילום משמש לצילום בטווחים קרובים ובסביבה אזרחית ונפוץ בשימושים כגון צילום אירועים וצילום פרסומות.
  • כטב"ם ממסר – כטב"ם שתכליתו היא להוות תחנת ממסר לאותות רדיו (לצורכי קשר, העברת תמונה, טלמטריה וכולי) בין שתי נקודות שקשר הרדיו ביניהן בעייתי, עקב מרחק גדול מדי או עקב תנאים טופוגרפיים.
  • כטב"ם תקיפה – כטב"ם המשמש למשימות תקיפה. כטב"ם תקיפה יכול לשאת חימוש שהוא יורה על המטרה (לרוב טיל אוויר-קרקע) או להוות בעצמו את החימוש שיפגע במטרה בעת הצורך ("כטב"ם מתאבד").
  • כטב"ם קרב – כטב"ם כבד שמשימתו קרבית באופייה, כלומר, כזו הכוללת הטלת חימוש ומחייבת התמודדות עם איומים מתקדמים. בדרך כלל הכוונה לכטב"ם שמשקלו המרבי בהמראה גדול מחמישה או שישה טון ושיש לו תכונות של "חמקנות" מפני מכשירי מכ"ם בכלל וכאלו המשמשים מערכות טילי קרקע אוויר, בפרט.
  • כטב"ם לוגיסטי – כטב"ם שנועד לבצע משימות לוגיסטיות מורכבות ובכללם חילוץ נפגעים.
  • כטב"ם תדלוק – כטב"ם שנועד לתדלק מטוסים.
  • כטב"ם שותף נאמן – כטב"ם שנועד לעבוד במשותף עם מטוסים ולעזור להם לבצע את משימתם.

ישנם עוד סוגים רבים, בהתאם למספר הגדל והולך של משימות כלי טיס בלתי מאוישים.

סיווג על פי סוג מערכת ההנעה

לעיתים נעשה שימוש גם במערכת ההנעה כאמצעי לסיווג כלי הטיס. המונחים הבאים נמצאים בשימוש:

כטב"מ בעל מנוע חשמלי - מנועים חשמליים משמשים בעיקר כטב"מים קטנים וקלים יחסית וכן בעולם הרחפנים (רב להב). בעולם הרב להב המנועים החשמליים נפוצים מאוד בגלל יכולתם לשנות את מהירות סיבובם במהירות רבה, דבר הדרוש ברחפנים מכיוון שהבקרה שלהם נעשית על ידי שינוי סל"ד של כל אחד מהמדחפים ולא על ידי משטחי היגוי כמו במטוסים קונבנציונלים. בשנים האחרונות ניכרת מגמה של שילוב מנועי בנזין ומנועים חשמליים יחד מתוך מגמה להגדיל את משקל הנשיאה האפשרי על ידי רחפנים.

כטב"מ בעל מנוע בוכנה - כלי טיס בלתי מאויש המשתמש במנועי בוכנה למיניהם (בנזין, דיזל, שתי פעימות או ארבע פעימות), תחת סיווג זה מסווגים בדרך כלל גם כטב"מים בעלי מנוע ונקל (כגון הרמס 450 של אלביט מערכות בע"מ).

  • כטב"ם סילוני – כלי טיס בלתי מאויש המשתמש במנוע סילון, בדומה למטוסים מאוישים רבים.
  • כטב"ם טורבו-פרופ – כלי טיס בלתי מאויש המשתמש במנוע טורבו-פרופלור, בדומה למטוסי תובלה רבים.

רוב הכטב"מים, בעיקר בתחילת הדרך בתחום, היו מונעים במנועי בוכנה על סוגיהם השונים (שתי פעימות או ארבע פעימות).

בכטב"מים גדולים (מעל שני טון לערך) גוברת הנטייה לשימוש במנועי טורבו פרופ או מנועים סילוניים.

היסטוריה

בעת המוקדמת

השימוש הראשון בכטב"ם ככלי נשק נעשה ככל הנראה על ידי האוסטרים בתאריך ה-22 באוגוסט 1849, אז שוגרו 200 כדורים פורחים חסרי טייס כנגד ונציה. הבלונים היו חמושים בפצצות ונשלטו על ידי מנגנון זמן.

בפברואר 1863 הוענק פטנט לצ'ארלס פרלי (Charles Perley) על עיצוב כלי טיס בלתי מאויש, שכלל בלון של אוויר חם שנשא סל המכיל מנגנון תזמון. משימת תקיפה בוצעה לראשונה על ידי כלים לא מאוישים במלחמת העולם הראשונה, כשפצצה מעופפת תוכננה ונבנתה עם מנגנון זמן שתלש את הכנפיים בנקודה כלשהי, וגרם לפצצה ליפול לקרקע.

במלחמת העולם הראשונה

בשנת 1912 החלו הבריטים לפתח כטב"מים (אנ') במפעל הכדורים הפורחים המלכותי (אנ') בבסיס חיל האוויר המלכותי בפארנבורו שהוסב במיוחד לשם כך. הדגמים הראשונים היו מבוססים על מטוס חד-כנפי (אנ') באורך 2.82 מטרים, בעלי מוטת כנפיים של שלושה מטרים ונשלטו ממטוס-אם. הם פותחו במלחמת העולם הראשונה להגנה מהפצצות ספינות האוויר הגרמניות, אבל כינו אותם AT, Areal Target כדי להטעות את הגרמנים, שיחשבו שהם כלי ניסויי ללוחמת נ"מ. בסוף המלחמה היה לבריטים דגם עובד, אם כי לא נעשה בו שימוש מבצעי. הצלחה גדולה יותר נחל הצי הבריטי עם סירות בלתי מאוישות שנשלטו מספינת-אם.

במלחמת העולם השנייה

בשנת 1942, בזמן מלחמת העולם השנייה, פותח בארצות הברית מל"ט התקיפה אינטרסטייט TDR (אנ'), ויוצרו ממנו 195 מטוסים. המל"ט הופעל בשנת 1944 כמל"ט מתאבד בזירת האוקיינוס השקט. המיזם בוטל באוקטובר 1944.[8]

בשנת 1943 עשו היפנים שימוש בבלונים פורחים ככלי נשק. היפנים הסתמכו על זרמי הסילון שאמורים היו לסחוף את הבלונים עד לחופה המערבי של ארצות הברית ושם להתפוצץ. בעקבות זרמי רוחות חזקים ובעיות מכניות התרסקו כל הבלונים באוקיינוס השקט, למעט מספר קטן של בלונים ביניהם אחד שהגיע לגבול קנדה–ארצות הברית והרג פרה כאשר התפוצץ.

בעידן הכלים בעלי בקרה בחוג סגור (כלומר לא על פי זמן) הראשונים שפיתחו את הרעיון של כלי טיס ללא טייס היו הגרמנים, שהמציאו את הטיל המונחה הראשון: ה-V-1 ואחר כך את ה-V-2. ה-V-1 דמה יותר למטוס מאשר לרקטה והמניע לפיתוחו היה מחסור במפציצים ומטוסי קרב שיתקפו את בריטניה ובנות בריתה בשלהי המלחמה. לגרמנים גם היה מזל"ט צילום מבצעי מודרני לחלוטין, מונחה רדיו, המשוגר ממסילה ונוחת באמצעות מצנח. המגבלה הייתה שהצילום התבצע על פילם שהוצנח לקרקע, לעומת שידור וידאו ברדיו כנהוג מאז שנות השישים המאוחרות.

בשנות החמישים, השישים והשבעים

מל"טים סילוניים
Thumb
Thumb
Thumb
Thumb
למעלה: פיירבי וצ'אקר האמריקניים
למטה: טופולוב Tu-143, טופולוב Tu-123 הרוסיים

בארצות הברית פותחו מזל"טים מגוונים בשנות ה-50. סדרת ה"פיירבי" שפותחו על ידי חברת ראיין איירונאוטיקל שהמריאה לראשונה ב-1951. היו אלו מראשוני הכטב"מים בעלי הנעה סילונית, ומכטב"מי המטרה שנעשה בהם השימוש הנרחב ביותר שנבנו מעולם. את הפיירבי ניתן היה לשגר ממטוס באוויר, או ממשגר קרקעי עם מאיץ רקטי יחיד. בהמשך פותח דגם לצילום אוויר שנעשה בו שימוש במלחמת וייטנאם. כטבמ"י פיירבי נכנסו לשירות בארצות הברית, ישראל, סין ואיראן. בהמשך פותחו סדרת מל"טים מדגם צ'אקר שיועדו לשמש מטרות אוויריות והטעיית סוללות טילי הנ"מ, שיוצרו על ידי נורת'רופ. ל-MQM-74A היה מבנה מחודד דמוי סיגר, כנפיים ישרות המותקנות במרכז הגוף, כונסי אוויר תחת הכנפיים מספקים אוויר למנוע הסילון של הצ'אקר, ותצורת זנב קונבנציונלית עם משטחי זנב מסודרים בצורת וי הפוך. טיסה ראשונה בסדרה זו בוצעה בשנת 1965. מל"טים אלו נשלטים מרחוק, מסוגלים להגיע למהירויות של עד למאך 0.86 ולגובה של מ-30 עד 40,000 רגל.

התעשייה הרוסית ייצרה מל"טים ומזל"טים החל משנות החמישים. היו אלו מטוסי סילון מסיביים, בעלי משקל גדול, מהירות גבוהה וטווח גדול. הסנונית הראשונה הייתה Lavochkin La-17. המל"ט המריא לראשונה בשנת 1953. משקלו המרבי היה 3 טון, מהירותו המרבית הייתה 900 קמ"ש וסייג הרום שלו עמד על 17 ק"מ. מל"ט זה יכול לשהות שעה באוויר. לאחריו היה הטופלוב Tu-123 שהמריא לראשונה ב-1960. מל"ט זה היה מיועד לטווח של עד 3,200 ק"מ, מהירותו המקסימלית הייתה 2,700 קמ"ש, ומשקלו המרבי עמד על 35.6 טון. דגם זה שהוצב בגבול המערבי של ברית המועצות עד 1979, היה בזבזני כיוון שהיה מתכלה בסיום הטיסה. בהמשך פותחו מספר דגמים סילוניים קטנים שיועדו לטווח טקטי. דגמים אלו היו Tupolev Tu-143 שטס לראשונה ב-1970, שמשקלו המרבי עמד על 1.2 טון, מהירותו המקסימלית הייתה 950 קמ"ש, וטווח הטיסה שלו היה 200 ק"מ. דגם זה זכה להצלחה, ונמסר/נמכר לבולגריה, צ'כוסלובקיה, הרפובליקה הצ'כית, רומניה, עיראק וסלובקיה. כיום מפעילים אותו רוסיה, קוריאה הצפונית, סוריה ואוקראינה. ודגם Tupolev Tu-141 שטיסתו הראשונה בוצעה ב-1974. משקלו המרבי עמד על 6.2 טון, וטווח הטיסה שלו היה 1,000 ק"מ. בתחילה מזל"טים אלו צילמו על סרטי צילום, בהמשך עברו לצילום דיגיטלי.

מזל"טים ומל"טים סילוניים היו בעלי בעיות רבות, כמו משקל רב, מהירות גבוהה מדי, בולטות, עלות גבוהה ועוד וכתוצאה מכך התפתח תחום שלם של מזל"טים בעלי מדחף. ישראל הייתה החלוצה בתחום זה, שהפך לתחום העיקרי בעולם. בישראל, הראשון שחשב על יישומים צבאיים לכלי טיס קטן הנשלט מרחוק באמצעות רדיו, היה שבתאי בריל, קצין בחיל המודיעין. הוא שכנע את רמ"ח איסוף, אברהם ארנן, להקצות 1,000 דולר לניסוי. הניסוי הראשון נערך על ידי בריל ואיש חיל האוויר שלמה ברק, בכפר סירקין והסתיים בהצלחה, ב-1969 בוצעו ניסויי צילום של עמדות מצריות וירדניות. במסגרת הלקחים שהופקו במלחמת יום כיפור ב-1973, לאחר שישראל הופתעה בתקיפה משולבת של כוחות המצרים והסורים, הוחלט במודיעין הישראלי לשפר את יכולות המודיעין בזמן אמת כדי למנוע הישנות של הפתעות מעין אלה. הפתרון הוגדר בקווים כלליים בראשית 1975 – נדרש אמצעי לאיסוף טקטי של מודיעין בזמן אמת, שיכול לפעול במשך 50 שעות לפחות (או 10 משימות). פיתוח המזל"ט הראשון בעולם המערבי, סקאוט (Scout, כונה בצה"ל "זהבן") התבצע על ידי התעשייה האווירית בין השנים 1977–1981. הפרויקט נוהל על ידי שארלי אטאלי (דאז סמנכ"ל הנדסה) ודוד הררי (ראש הפרויקט), שקיבלו את פרס ביטחון ישראל בשנת 1981.[9][10]

מהירותו המרבית של הזהבן הייתה 160 קמ"ש, טווחו עמד על 100 ק"מ, משקלו המרבי היה 118 ק"ג, וזמן השהייה באוויר עמד על 7.5 שעות. כבר ב-1979 השתתפה יחידת הזהבן החדשה בתרגיל רחב-היקף להדמיית פעילות מבצעית.

במקביל לפיתוח הזהבן פותח גם המסטיף (כונה בצה"ל "סורק") מתוצרת תדיראן מערכות. ב-1978 נקלטו לראשונה מזל"טי הסורק בחיל האוויר הישראלי והחלו במשימות איסוף מודיעין בזמן אמת, בעיקר בחזית הצפון. השימוש המבצעי הבולט ביותר במזל"ט הסורק היה במהלך בשנת 1981, כאשר באמצעותו זוהו ואחר כך הושמדו סוללות הטילים הסוריות שהיו פרוסות בבקעת הלבנון וסיכנו את שליטת חיל האוויר במרחב האווירי בחזית הצפונית.

בשנות השמונים ואילך

Thumb
כטב"ם תקיפה מסוג MQ-1 פרדטור חמוש בטיל AGM-114 הלפייר

לאחר מבצע השמדת סוללות הטק"א בבקעת הלבנון, נדהמו בצה"ל מהתוצאות שסיפק ה"סורק", שהוכרז בתחקירי המבצע כבעל 'יכולת חסרת תקדים ומצילת חיים המספקת לכוחותינו את המידע המאפשר להתכונן ולצפות מראש את פעולות הצד שכנגד'. זמן קצר לאחר מכן, באוקטובר 1981, נמסר גם ה"זהבן" לצה"ל ושירת בו עד לשנת 2004. ב-1982, בעת מלחמת לבנון הראשונה, הפעיל צה"ל שוב, באמצעות שתי טייסות מזל"טים – אחת שהופעלה על ידי חיל המודיעין, והשנייה – על ידי חיל האוויר, את שני סוגי המזל"טים שהיו ברשותו מעל דרום לבנון במגוון משימות סיוע לכוחות הקרקע והאוויר, כמו גם במשימות איסוף מודיעין בזמן אמת. במסגרת זו, סיפקו המזל"טים לחיל האוויר מבט קריטי בזמן אמת על איומים ומטרות כאחד ואיפשרו לטייסי הקרב לפגוע במטרות מטווחי ביטחון שכלל לא היו בקו הראייה של הטייסים.

באותה מלחמה הפעילה סוריה מזל"טים סובייטיים מדגם טופולב Tu-143, שחדרו למרחב האווירי של ישראל לצורך גיחות צילום ושבו בשלום לבסיסם.[11]

הביצועים המרשימים של המזל"טים הישראלים עוררו עניין רב בארצות הברית וחוללו שיתוף פעולה נרחב בין ישראל לוושינגטון, לרבות רכישה של טייסת "סורק" בידי חיל הים האמריקאי – ששימשה לטובת אימונים והטמעה של שיטות הפעלה לכלים בלתי מאוישים. בשלב מאוחר יותר, פותחה גרסה משופרת של ה"זהבן", שנקראה פיוניר, אשר תוכננה במיוחד לפי דרישות חיל הים וחיל הנחתים האמריקאי – להם נדרשה פלטפורמה עמידה יותר, על טהרת החומרים המרוכבים ועמידים לשיתוך.

מזל"טים מדגמים ישראלים כגון RQ-2 פיוניר והאנטר (Hunter) נמכרו לזרועות השונות של צבא ארצות הברית, שם שימשו במלחמת המפרץ ומלחמת עיראק, כמו גם במלחמת קוסובו. תשומת לב גוברת מצד מדינות אחרות הוביל למכירות של כטב"מים למספר לקוחות באירופה ובאסיה. ב-1992 סופק לחיל האוויר כטב"ם מדור חדש, ה"סרצ'ר", שבהדרגה החליף את הזהבן – המזל"ט החדש עורר התלהבות גם בשווקים אחרים, בייחוד באסיה.

ב-1990 חיפשו השווייצרים מערכת בעלת יכולת הפעלה באזורי המראה/נחיתה מכוסי קרח, שלג או עשבייה. יכולת תע"א לבצע עיצובים לצרכים ספציפיים לפי דרישות הלקוח, הובילה בשנת 1995 לאספקת מערכות הריינג'ר(Ranger) לצבא שווייצריה. הפרויקט בוצע בשיתוף פעולה עם RUAG אירוספייס – חברה שווייצרית. המערכות הותאמו במיוחד לדרישות השווייצריות, על הפלטפורמות הורכבו "מגלשיים" במקום כני נסע, ניתן היה להכניס את מטע"ד היום/לילה לבטן המטוס כדי שיהיה מוגן בנחיתה. הצלחת הריינג'ר בשווייץ הובילה גם להתעניינות מצד פינלנד, ובשנת 2001 סופקו גם מספר מערכות למדינה הצפונית.

דוגמה נוספת לאספקת מערכות לפי דרישות מיוחדות של הלקוח היא כטב"ם ההאנטר (Hunter) שיוצר לפי דרישות האמריקאים בשנת 1992. ההאנטר בעל שני מנועים לפי דרישתם של האמריקאים, הוכן לשיגור ונחיתה על מסלול קצר. הוא שוגר ממשגר ובנחיתה נבלם באמצעות כבלי עצירה עליהם המטוס נתפס בוו ייעודי. כטב"ם ההאנטר הוא פלטפורמה שעודה מבצעית עבור צבא ארצות הברית.

בשנת 1987, עם ביטול תוכנית מטוס הלביא, הופנו חלק ממומחי התכנון וההנדסה של התע"א לכיוון של פיתוח מל"ט חדש שכונה "מחץ"(Heron). ב-1994 השתתף המחץ במשימה הקרבית הראשונה מעל דרום לבנון, ותמך ישירות בפיקוד הצפון.

המחץ הוכיח את עצמו כאמין ביותר במשימות קרב בתמיכה בכוחות הקואליציה בעיראק ובאפגניסטן. כטב"מי הרון שירתו גם לצד כוחות קנדה, צרפת, אוסטרליה וגרמניה. בנוסף לכך בוצעו עוד פעילויות רבות בהן למחץ חלק (חלקן עדיין מתקיימות): פעילויות סיור ההרון לאורך חופי הטריטוריה הצפונית של אוסטרליה ואילו סיוע כטב"מי ההרון של צרפת (Harfang) במשימות מודיעין-מעקב-סיור (ISR) מעל מרכז אפריקה וסיוע לפעולות צרפת במאלי, פעילויות באסיה, באפריקה, בדרום אמריקה וביוון.

לאחר שבחיל האוויר הישראלי הבינו את הפוטנציאל האדיר הטמון בהרון למשימות רום בינוני, שהייה ממושכת (MALE), הוצבו לפני תע"א אתגרים נוספים – טיסה בגובה רב יותר, עמידות רבה יותר לרוחות ולפרצי רוח חזקים ונשיאת מטע"ד כבד יותר במשימות ארוכות ומורחבות יותר. תנאי תפעול אלה חייבו פלטפורמה גדולה יותר והנעה מסוג חדש וחזק יותר והובילו לפיתוח הרון טורבו-פרופ (הרון TP) – ה"איתן". פיתוח האיתן החל ב-2004 וטיסת הבכורה של האבטיפוס התקיימה ב-2009. האיתן נכנס לשימוש ב-2010 והפך למערכת האווירית הלא מאוישת הגדולה ביותר שמפעיל חיל האוויר הישראלי.

עם נפילת הקומוניזם וסיומה של המלחמה הקרה הונהגו קיצוצים נרחבים בתקציבי הצבאות בעולם. בעקבות זאת נעשו מאמצים למציאת שיטות זולות יותר לפיתוח והפעלה של כלי טיס וחלה פריחה בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים. התהליך הואץ בעקבות הפעלה מוצלחת של מל"טים על ידי חיל האוויר האמריקאי במסגרת הפעילות של נאט"ו במלחמה ביוגוסלביה. לפיכך, החל מאמץ ניכר לפיתוח של כלי טיס בלתי מאוישים בארצות הברית, החל ממחקר אקדמי ועד פריסה מבצעית של מערכות כאלה. מאמץ זה מכוון על ידי משרד ההגנה האמריקאי, שפרסם בשנת 2000 את "מפת הדרכים" שלו לכטב"ם. מסמך זה מתעדכן אחת לכמה שנים, ומכיל תוכנית לפיתוח התחום בעשרים וחמש השנים הבאות, בעלויות של מיליארדי דולרים לשנה.

בשנות התשעים ושנות ה-2000, זכו הכטב"מים לעדנה צבאית ואף חדרו לשוק האזרחי. המדינות הבכירות בהפעלה וייצור של מזל"טים הן ישראל וארצות הברית ("RQ-3 דארקסטאר") ובעקבותיהן סין והודו ומדינות אירופה ("ברקודה"). ב-2002 השתמשה ארצות הברית בכטב"ם מדגם RQ-1 פרדטור כדי לתקוף מטרות טרור ולהתנקש בבכיר של אל-קאעידה בתימן. השימוש במל"טים בארצות הברית הוא שנוי במחלוקת ומתקיים דיון ציבורי נרחב בנושא. כחלק מהפגנות כיבוש וול סטריט, פרצו מפגינים ב-8 באוקטובר 2011 למוזיאון החלל בוושינגטון, אשר הציג באותו הזמן תערוכת מל"טים. המפגינים תקפו שומר וקראו להפסקת השימוש במל"טים בשטחי אויב בעת לחימה מאחר שמדובר לטענתם ב-"הרג ללא הבחנה".[12]

כיום יש נטייה לחזור שוב למל"טים (שקטנים ממטוס קרב אך גדולים ממזל"ט רגיל) מאחר שכלי טיס גדול יותר יכול לטוס יותר שעות, יותר גבוה, יותר רחוק ולשאת ציוד מתקדם יותר (וכבד יותר) עם מערכות תצפית משופרות.

בשנת 2009 הופעל Aurora Excalibur עם יכולת המראה אנכית, אך בסוף פרויקט בוטל.

בשנת 2016 חברה סינית Ehang הכריזה על כלי טיס בתצורת eVTOL ללא טייס המסוגל לטוס עם עד שני נוסעים.

כטמ"מים היו בשימוש בזמן לחימה של ארצות הברית באפגניסטן, במלחמת האזרחים בתימן (2014–הווה), מלחמת נגורנו קרבאך השנייה, מלחמת תיגראי וכדומה.[13]

בשנת 2022, כלי טיס בלתי מאויש עבר הסבה לצרכים אזרחיים לראשונה.[14]

כלי טיס בלתי מאויש נמצא בשימוש רחב במלחמת רוסיה-אוקראינה. אוקראינים תקפו בעזרת כטב"ם Sypaq Corvo בסיס של חיל האוויר הרוסי והשמידו מספר מטוסים ומערכות נגד מטוסים.

פעילות לפי מדינות

ישראל

ערך מורחב – כלי טיס בלתי מאוישים בישראל
Thumb
כטב"ם סקאוט ("זהבן") במוזיאון חיל האוויר.
Thumb
כטב"ם הרמס 450 "זיק" בתערוכת יום העצמאות של חיל האוויר הישראלי.

מאז שנות ה־70 של המאה ה־20 נחשבת מדינת ישראל כמובילה עולמית בתחום כלי טיס בלתי מאוישים או כפי שהם מכונים בחיל האוויר הישראלי – כטמ"ם, כלי טיס מאויש מרחוק. שם זה הוצע לראשונה על ידי אלון אונגר יו"ר ומייסד כנס UVID[15]במאמר שכתב במגזין Israel Defense בשנת 2012 וכותרתו "כלי טיס מאוישים מרחוק" והוא משקף את המקבילה למושג Remotely Piloted Aircraft (RPA) השגור בעולם. במהדורת התשפ"א (2021) של מילון הקיצורים וראשי התיבות של צה"ל נקבע שכטמ"ם הם ראשי התיבות של כלי טיס מוטס מרחוק.[4]

ב-2001 נפתח בצה"ל בית הספר למפעילי כטמ"ם. ב-2013 הייתה ישראל יצואנית הכטב"מים הגדולה בעולם, עם מכירות של כ-4.62 מיליארד דולר בשמונה השנים האחרונות.[16] צה"ל עושה שימוש נרחב בכטב"מים, בהם החל להשתמש מאז 1969. ביניהם הסרצ'ר, השובל וגם מל"ט ה-MALE הגדול ביותר שמיוצר בישראל, האיתן (Heron TP) בעלת מוטת כנפיים של מעל 26 מטר. אחד הכטב"מים הידועים ביותר של ישראל הוא ההרמס 450 "זיק" שעליו נטען שהוא משמש גם ככטמ"ם תקיפה והיה מעורב בסיכולים ממוקדים נגד פעילי טרור. ביולי 2022 התירה הצנזורה הצבאית לראשונה לפרסם כי צה"ל משתמש במל"טים חמושים בתקיפות ברצועת עזה, בסוריה ובזירות נוספות.[17]

ארצות הברית

ארצות הברית היא המדינה שעושה את השימוש המאסיבי ביותר בכלי טיס לא מאוישים. בעשור הראשון של המאה ה-21 התגבר מאוד השימוש של ארצות הברית בכטב"מים. מספר הכטב"מים שארצות הברית מפעילה נאמד בכ-10,000 (2014), והיא מרגלת באמצעות כלים אלו וביצעה מאות חיסולים של אנשים הנחשדים בטרור. כלי הטיס הבלתי מאוישים שבשירותה מגוונים ובאים בגדלים שונים החל מהשאדו RQ-7B, ועד MQ-1 פרדטור, והMQ-9 ריפר הגדול ממנו, וכלה בRQ-4 גלובל הוק הסילוני, הגדול בין הכלים הללו, שטווח הטיסה שלו כשל מטוס בואינג.[18] בנוסף ארצות הברית מפעילה מל"ט חמקן RQ-170, שזכה לכינוי "המפלצת מקנדהאר", ומיועד לטיסות ריגול באזורים רגישים.[19]

בשנת 2020 חיל האוויר של ארצות הברית החל בפיתוח תוכנית "סקייבורג".

מטוסים
דגםתמונהארץ ייצורכניסה לשירותסוגכמותעימותים עיקריים
MQ-1 Predator
דגם B
("טורף")		Thumbארצות הבריתארצות הברית ארצות הבריתמשנת 1995חיל האווירMQ-1B - 165מלחמת אפגניסטן
MQ-1C Grey Eagle
דגם C
("נשר אפור")		Thumbארצות הבריתארצות הברית ארצות הבריתמשנת 2009הצבאMQ-1C - 12
RQ-4 Global Hawk
דגמים A,B,C
("נץ גלובלי")		Thumbארצות הבריתארצות הברית ארצות הבריתמשנת 1998חיל האוויר, הצי הימי37מלחמת עיראק
RQ-5 Hunter
דגם B
("צייד")		Thumbישראלישראל ישראלמשנת 2002הצבאMQ-5B - 20מלחמת קוסובו ומלחמת המפרץ השנייה
RQ-7 Shadow
דגם B
("צל")		Thumbארצות הבריתארצות הברית ארצות הבריתמשנת 2002הצבא, הנחתיםRQ-7B - 500
MQ-9 Reaper
דגם B
("קוצר")		Thumbארצות הבריתארצות הברית ארצות הבריתמשנת 2007חיל האווירMQ-9B - 104חיסול קסאם סולמאני
RQ-11 Raven
דגם B
("רייבן")		Thumbארצות הבריתארצות הברית ארצות הבריתמשנת 2003הצבא, הנחתים, פיקוד הכוחות המיוחדיםRQ-11B - 5,000
Prioria Robotics Maveric
דגם A		Thumbארצות הבריתארצות הברית ארצות הבריתמשנת 2013הצבא36
RQ-170 Sentinel
דגם A
("זקיף")		Thumbארצות הבריתארצות הברית ארצות הבריתמשנת 2007חיל האווירRQ-170A - 20
QF-4 Phantom
("פנטום" בדגם לא מאויש)		Thumbארצות הבריתארצות הברית ארצות הבריתמשנת 2007חיל האוויר, הצי הימיQF-4E - 230
ScanEagle
דגם A
("סקן איגל")		Thumbארצות הבריתארצות הברית ארצות הבריתמשנת 2005הנחתים, הצי הימיScanEagleA - 11
AeroVironment Switchblade
דגם A
("אולר קפיצי")		ארצות הבריתארצות הברית ארצות הבריתמשנת 2011הנחתים, הצבאSwitchbladeA - 2
AeroVironment RQ-20 Puma
דגם A
("פומה")		Thumbארצות הבריתארצות הברית ארצות הבריתמשנת 2007הנחתים, הצבא, חיל האווירRQ-20A - 1000
Lockheed Martin Stalker
דגם XE
("עוקב")		ארצות הבריתארצות הברית ארצות הבריתמשנת 2006פיקוד הכוחות המיוחדיםStalkerEX - 1
‏מסוקים
דגםתמונהארץ ייצורכניסה לשירותסוגכמותעימותים עיקריים
MQ-8 Fire Scout
דגם B
("פייר סקאוט")		Thumbארצות הבריתארצות הברית ארצות הבריתמשנת 2002הנחתים, הצי הימיMQ-8B - 27
K-MAX
דגם K-MAX		Thumbארצות הבריתארצות הברית ארצות הבריתמשנת 2003הנחתיםK-MAX - 1
‏ VTOL ו-V/STOL
דגםתמונהארץ ייצורכניסה לשירותסוגכמותעימותים עיקריים
MMIST CQ-10 Snowgoose
דגם B
("אווז שלג")		Thumbקנדהקנדה קנדהמשנת 2005הצבאCQ-10B - 15

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: כלי טיס בלתי מאויש
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כלי טיס בלתי מאויש
סגירה

סרטוני וידאו

הערות שוליים

Wikiwand in your browser!

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.

Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.

Chrome
Wikiwand for Chrome
Edge
Wikiwand for Edge
Firefox
Wikiwand for Firefox